(המאמר הבא לקוח מתוך פרק מס' 70. להאזנה לפרק השלם, לחץ כאן.) אף אחד באנגליה הויקטוריאנית לא האמין, בשנותיה האחרונות של המאה ה-19, שמעשי האדם ניצפים מרחוק. אף אחד אפילו לא חלם שהחברה הבריטית המעמדית נחקרת כמו אמבה השוחה ומתרבה בטיפה של מים תחת עדשת המיקרוסקופ. ג'נטלמנים מעטים אפילו הירהרו באפשרות שישנם אנשים חכמים יותר במעמדות הנמוכים. ועדיין, על פני פער המעמדות האדיר, מוח מתקדם ויצירתי הרבה מעבר לשלהם נתן באריסטוקרטיה מבט מלא קנאה- ולאט, אבל בבטחה, רקם את מזימותיו.
הרברט ג'ורג וולס נולד בשנת 1866, ילד רביעי למשפחה אנגלית מהמעמד הנמוך. אימו של וולס דחפה אותו ואת אחיו למצוא לעצמם מקצוע כבר בגיל מוקדם כדי שיוכלו להסתדר בחיים, אבל לגורל היו תוכניות אחרות עבור הרברט הצעיר. לאחר שפוטר מספר פעמים מעבודות שונות, מצא עבודה כעוזר למורה בבית ספר ואף זכה במלגת כניסה לבית ספר למדעים בלונדון. זו הייתה ברכה כפולה: בבית הספר למדעים יכל וולס ללמוד לקראת תואר ראשון, וחינוך היה אחד הדרכים הבודדות לעזוב את הגטו המעמדי שלתוכו נולד. בנוסף, מי שלימד אותו בשנה הראשונה היה תומאס הנרי האקסלי, מטובי הביולוגים בזמנו ומחשובי התומכים בתורת האבולוציה בבריטניה ובכלל. כאן צמחה האהבה הגדולה של וולס למדע, וכאן גם החל לכתוב באופן רציני- במסגרת עיתון בית הספר.
אבל גם כאן, וולס הצליח...שלא להצליח. בשנה השלישית ללימודיו הוא נכשל במבחני הגיאולוגיה ועף מבית הספר. השנה הייתה 1887, וולס היה אז בן 21 בלבד – ושוב מובטל. יחסית למי שעתיד להיות סופר מדע בידיוני גדול, לוולס היה אז מעט מאוד עתיד. הוא חזר ללמד ועבר לגור עם דודיו בלונדון, שם התאהב בבת-דודתו איזבל והשניים נישאו. הנישואים לאיזבל היו אכזבה גדולה לוולס, במיוחד בחדר המיטות- אבל לזה עוד נגיע בהמשך.
