על אבולוציה ומכתבי שרשרת בדואר אלקטרוני

המאמר הבא הוא תקציר הפרק בעל אותו השם
בפודקאסט 'עושים היסטוריה!'. להאזנה לפרק
המלא, לחץ כאן.

על אבולוציה ומכתבי שרשרת בדואר אלקטרוני

אני מאמין שכולם יסכימו איתי אם אומר שהדואר האלקטרוני הוא אחד מהיישומים השימושיים ביותר שהביאה איתה רשת האינטרנט. הדואר האלקטרוני נפוץ מאוד, קל להשתמש בו והוא לרוב חינם כך שכמעט כל מי שיש לו גישה לעולם המקוון, יש לו גם תיבת דואר כזו.

אחד מהיתרונות הגדולים של הדואר האלקטרוני לעומת הדואר המסורתי, פרט למהירות המסחררת שלו כמובן, היא הקלות שבה ניתן לשלוח הודעה למספר גדול מאוד של אנשים אחרים. אם פעם, כדי לשלוח ברכה לראש השנה לעשרים איש נאלצת להסתכן בהרעלה כתוצאה מליקוק דבק של עשרים מעטפות, הדואר האלקטרוני נותן לך את האפשרות לשלוח ברכה לבבית, כנה ואישית מלב אל לב, לעשרים אלף איש.

אבל פרט לפתרון הבעיות הטכניות של שליחת הודעה בזריזות ולמספר גדול של אנשים, הדואר האלקטרוני לא הביא עימו שום שיפור לגבי נושא תוכן ההודעה. אם תוכן ההודעה הוא חיוני או מטופש- למחשב זה לא משנה כהוא זה. חלק מההודעות ניתנות לסינון בהתאם לתכנים מסוימים מוכרים, כמו דואר זבל של פורנו או הרצת מניות, אבל לכל מסנני דואר הזבל (ספאם בלעז) למיניהם ישנה נקודת תורפה אחת שלא ניתנת לביטול: האדם שיושב מול המקלדת. כן, אין אינטליגנציה מלאכותית שיכולה לעמוד בפני הטיפשות האנושית, לפחות לא כרגע. היטיב להגדיר זאת סקוט אדאמס, האיש מאחורי הקומיקס המפורסם 'דילברט': "בעתיד, בתא הטייס של המטוס ישבו טייס וכלב. תפקידו של הכלב יהיה להשגיח על הטייס, ואם הוא מנסה לגעת בכפתורים- לנשוך אותו."

מכאן שאין שום בקרה אמיתית על המידע שעובר דרך המייל. התוצאה המיידית היא הזינוק המטאורי בכמות מכתבי השרשרת- מכתבים שעוברים מאדם לאדם, ובדרך כלל מכילים הודעה בסגנון של 'העבר מכתב זה לעשרה אנשים או שיהיה לך מזל נאחס לכל החיים'.

מכתבי שרשרת הם לא עניין חדש, והם לא צצו עם הופעת האינטרנט. התופעה המשונה הזו הייתה קיימת כבר מאז המאה התשע עשרה- אני חושב שהתופעה הזו מנסה לאמר לנו משהו על הטבע האנושי, ואני לא בטוח שאני רוצה להבין מהו.

בשנת 2004 קיבל ג'ונתן קיטס, אמן ופילוסוף אמריקאי, מייל מידידה קרובה שלו, שכותרתו הייתה 'כסף מהיר'. המייל הזה היה הזרז למסע מחקר מעניין מאוד שערך קיטס, ולמאמר מעולה במגזין Wired שממנו לקחתי את הסיפור.

המייל שקיבל קיטס הכיל תוכן שאני מניח שאחוז ניכר מהמאזינים כבר ניתקל בו בעבר בגרסא זו או אחרת. לפי הכתוב, חברת מיקרוסופט, יחד עם אינטל ו-AOL, עורכות ניסוי שמטרתו לבחון את מידת התפוצה של הדפדפן 'אינטרנט אקספלורר' של מיקרוסופט. מיקרוסופט עוקבת אחר המיילים של כולם, ומוכנה לשלם 245$ דולר על כל מייל. זאת אומרת, אם תשלח את המייל לעשרה אנשים, תקבל ממיקרוסופט 2450 דולר- סכום מכובד מאוד, בהתחשב בזה שכל מה שאתה צריך לעשות זה רק ללחוץ על הכפתור של ה- Forward בתיבת הדואר.

קיטס יצר קשר עם חלק מהאנשים שכתובות המייל שלהם הופיעו בגוף המכתב כמי שהפיצו את המכתב לאנשים אחרים, ובדק אם כבר קיבלו את הכסף ממיקרוסופט.

לא, הם לא קיבלו. כמו שאמר אבא אבן בזמנו, אנשים חושבים בהגיון ברגע שמיצו את כל שאר האפשרויות.

ג'ונתן קיטס לא וויתר, וביקש להבין מהאנשים הללו למה בכלל שלחו את המכתב. האם הם באמת מאמינים שמיקרוסופט עוקבת אחרי כל מייל שהם שולחים, ותשלם עשרות אלפי דולרים לאנשים סתם כך? התשובה, ברוב המקרים, הייתה זהה: 'אין מה להפסיד'. אולי מיקרוסופט תשלם, ואולי לא- במקרה הגרוע ביותר, ביזבזתי עשרים שניות בלשלוח דואר אלקטרוני.

צורת המחשבה הזו, שהיא טבעית ואנושית לחלוטין, מביאה לתוצאות מרתקות ומדהימות ממש. אני לא אגזים כלל אם אני אתן את ההערכה שהמכתב הזה זכה לתפוצה של עשרות מיליוני עותקים. תעשו את החשבון לבד- עשרה מיליון אנשים, עשרים שניות לאדם: קצת יותר מחמישים וחמש אלף שעות עבודה שירדו לטימיון, וזה רק על מכתב ספציפי אחד מתוך מאות ואלפי מכתבים כאלה שמציפים את תיבות הדואר שלנו.

והנה עוד נקודת מבט מעניינת על מכתבי השרשרת. וירוס המחשב I Love You ייזכר בדפי ההיסטוריה כאחד הוירוסים הנפוצים ביותר מאז ומעולם. הוא הפיץ את עצמו במיליוני עותקים ברחבי האינטרנט, וגרם נזק כספי אדיר. אבל היום הוירוס האלים הזה, יצירת מופת של תכנות זדוני (אם אפשר להגדיר אותה כך), כבר לא קיים. הוא נכחד ונעלם לפני שנים.

מכתב השרשרת הבנאלי, המטופש והשטותי על מיקרוסופט והכסף שהיא תשלם במיליארדים לכולנו, קיים כבר למעלה מעשר שנים, ולא נראה שהפופלאריות שלו דועכת עם הזמן. המכתב הזה השיג תפוצה ואריכות ימים שוירוס מחשב יכול רק לחלום עליה.

איך קורה דבר כזה? מה סוד ההצלחה של המכתבים הללו? המסקנה של ג'ונתן קיטס, אחרי המחקר שערך, נראית דמיונית כמעט ממבט ראשון: מכתבי השרשרת עוברים תהליך אבולוציוני מזורז, ממש כמו זה שעוברים כל היצורים הביולוגיים אבל הרבה יותר מהיר. תוצאת הברירה האבולוציונית הזו היא שהמכתבים המוצלחים ביותר שורדים ומצליחים ליצור עותקים חדשים של עצמם על חשבונם של המכתבים הפחות מוצלחים.

הנה דוגמא לאבולוציה שכזו בפעולה. במכתב הנ"ל מופיעה עדות חתומה של עורך דין, המאשר (כביכול) את נכונות המידע ואת אמינותו. באחת מגרסאות המכתב הוחלף עורך הדין בפרטיה של עוזרת אדמיניסטרטיבית המועסקת בסוכנות הממשלתית האמריקאית לקביעת מדיניות, שכנראה השתרבב למכתב בטעות או במכוון. עצם האיזכור של סוכנות ממשלתית אמריקאית העניק למכתב נופך מכובד ואמין, יותר אנשים השתכנעו להעביר אותה הלאה, והגרסא הזו זכתה בתפוצה גדולה. אפשר לקרוא לשינוי הזה מוטציה גנטית מוצלחת, אם תרצו.

על אף שהרעיון לפיו מכתבי שרשרת עוברים סוג של תהליך אבולוציוני נשמע מרחיק לכת ולא מקובל, הוא נשען, למעשה, על יסודות תיאורטיים מפותחים. הביולוג ריצ'ארד דוקינס, בספרו 'הגן האנוכי', טבע לראשונה את המונח MEME בשנת 1976. ה-MEME היא יחידת מידע תרבותי, שעוברת ממוח אנושי אחד למישנהו ומועתקת לאורך שנים ודורות. MEME יכול להיות כמעט כל מידע: פתגמים, אמונות טפלות, מנהגים מסורתיים ועוד ועוד.

מכתבי השרשרת, אם כן, הם סוג של MEME: חייבים להיות בעלי תכונות מתאימות כדי לגרום לנו להחליט שהם ראויים להפצה הלאה במסגרת התרבותית שלנו. במקרה של המכתב שקיבל קיטס, תאוות בצע בשילוב בורות טכנולוגית לגבי האפשרות או חוסר האפשרות למעקב אחר דואר אלקטרוני מצידה של מיקרוסופט, הם אלו שמסייעים לו לעבור מאדם לאדם.

הפיגוע במגדלי התאומים בשנת 2001 הביא עימו גל אדיר של מכתבי שרשרת. הדואר האלקטרוני היה, במקרה הזה, צינור להעברת מידע לא מאומת ושמועות מטורפות שרוב כלי התקשורת הממסדיים סירבו לתת להם במה ציבורית.

אחת מהתאוריות המרתקות ביותר שהסתובבה בין תיבות הדואר שלנו, הייתה התאוריה שלפיה השטן בכבודו ובעצמו אחראי לאסון הגדול הזה. ההוכחה לטענה הזו הייתה בתמונה שהפכה מאז למפורסמת מאוד. בתמונה נראים מגדלי התאומים לאחר הפגיעה כשהם אפופים בעשן כבד, והעשן הסמיך יוצר משהו שנראה כמו פנים מפחידות, דמויות-שד. התמונה הזו, ההוכחה כביכול שהפיגוע במגדלים נגרם כתוצאה מהתערבות כוח אלוהי, פתחה את הסכר לשטף של תמונות של ענני העשן מכל מיני זוויות, ואנשים התחילו למצוא פרצופים ושדים מכונפים בכמויות מסחריות. הפרשנות הדימיונית הזו שהעניקו אנשים רבים לעשן, ממש כמו הצורות שאנחנו רואים לפעמים בעננים רגילים של שמי היום, מלמדת אותנו יותר על התת-מודע והפחדים האנושיים מאשר על הפיגוע עצמו. אם לצטט את איינשטין, יש רק שני דברים שהם אינסופיים- היקום והטפשות האנושית, ואני לא בטוח לגבי היקום.

תמונת 'הפנים בעשן' היא דוגמא לכוח מניע חזק ביותר שדוחף את מכתבי השרשרת בשנים האחרונות. ההתפתחות הטכנולוגית של התקשורת הדיגיטלית המהירה איפשרה למשתמשים להוסיף לדואר שלהם תמונות וסרטונים בקלות, ומכתבי שרשרת שמכילים תמונות מצחיקות או סרטונים ביזאריים הם אולי הסוג הנפוץ של מכתבים כאלה כיום. במרבית המקרים התוכן של התמונות או הסרטונים הוא משעשע ובלתי מזיק, פרט אולי לתכנים פורנוגרפיים שרובנו היה מעדיף שלא ינחת בתיבת הדואר של הילדים שלנו, למשל.

אבל תמונות וסרטונים 'שוקלים', במרכאות, יותר ממכתב שרשרת שמכיל טקסט בלבד. מייל טקסטואלי, אפילו אם הוא ארוך, יצליח רק לעיתים נדירות לגרד את גבול העשרים או שלושים קילובתים (או קילובייטס) של מידע. מקבץ תמונות ממוצע או סרטון בודד מכילים שלושה, ארבעה ויותר מגהבתים, מגהבייטס- פי שלושים ויותר מידע שצריך להעביר על פני תשתית התקשורת.

מכאן שהעומס שמכתבי שרשרת יוצרים על רשת המחשבים של חברה בינונית, למשל, הוא אדיר, ויכול לעלות לארגון הרבה מאוד כסף בשדרוגים של ציוד התקשורת ושרתי הדואר.

מכתבי השרשרת מנצלים, כאמור, חולשות אנושיות מוכרות. מומחי אבטחת מחשבים ופסיכולוגים יודעים שאחת הבעיות הגדולות ביותר עם המדיום האלקטרוני היא שהוא מונע מאיתנו להשתמש במנגנוני הגנה טבעיים שפיתחנו כדי להתמודד עם פחדים לא הגיוניים ומוגזמים. הודעת טקסט על המסך מספקת לנו מידע יבש, אבל לא נותנת לנו רמזים אחרים לגבי הכוונה הנסתרת של שולח המייל, רמזים כמו שפת גוף או טון דיבור שאנחנו יכולים להיעזר בהם כדי לגלות תרמית או מתיחה.

הנה דוגמא, הקשורה אף היא לפיגוע במגדלי התאומים. אחת מהתמונות המפורסמות ביותר שעברו במכתבי השרשרת בימים שלאחר האסון, היא תמונה שבה נראה צעיר עומד על גג אחד ממגדלי התאומים וברקע רואים בברור את המטוס שעומד לפגוע בבניין בעוד שבריר שניה ממש. זו תמונת 'רגע לפני' קלאסית, כל כך חזקה ומזעזעת עד שסביר להניח שהיא נחתה בכל תיבת מייל בעולם כמעט, לדעתי.

אם מישהו היה שולף את התמונה הזו מכיסו למחרת האירוע, ומספר לכם שהוא בעצמו צילם אותה- אני בטוח שרובנו היינו ספקניים מאוד. היינו מחפשים בשפת הגוף שלו סימנים לגיחוך סמוי שיאמר לנו שהוא מותח אותנו. היינו חוקרים אותו חקירת שתי וערב על איך הצליח לצלם את התמונה ועדיין לצאת בחיים מהמגדל המתמוטט, ובוחנים את קולו כדי לשמוע גמגום או עדות אחרת לשקר. אבל הדואר האלקטרוני לא מאפשר לנו להטיל ספק בתמונה ולשאול שאלות. הוא מציג לנו את התמונה כפי שהיא, ללא פרשנויות. התוצאה היא שחלק ניכר ממי שקיבלו את התמונה אמרו לעצמם- 'אני לא יודע זה אם זו תמונה אמיתית או לא...אבל אני מניח שיש סיכוי כל שהוא שהיא אמיתית. אני אעביר אותה הלאה. זה לא עולה לי כלום.'. בעולם האמיתי, אם הייתם שולפים את התמונה מהכיס ומראים אותה לחבר שלכם ואומרים לו- 'שמע, פגשתי את הבחור הזה והזה, והוא סיפר לי שהוא צילם את התמונה הזו', כנראה שהחברים שלכם היו צוחקים עליכם הרבה זמן.

התמונה המדוברת, דרך אגב, של הצעיר והמטוס ברקע- היא זיוף ברור. מומחים שבחנו אותה לעומק מצאו עשרות עדויות לריטוש שעברה התמונה, כולל איתור התמונה המקורית שממנה גזרו את המטוס- בתמונה המקורית הוא עומד על המסלול לפני ההמראה- והדביקו אותו על התמונה המזויפת.

כדאי גם להזכיר, בהקשר הזה, אתר ישראלי העוסק במכתבי השרשרת הללו ומנסה די בהצלחה לברור בינהם ולעזור לגולשים להחליט איזה מבין המכתבים הוא רלוונטי ואיזה לא: info.org.il/irrelevant.