בנימין נתניהו - אישי, חושפני ובלי פוליטיקה

חלק א'

השעה הייתה ארבע וחצי אחר הצהריים, ביום רביעי. אני, שחר בני, ורותם סלע - המייסד והמוציא לאור של הוצאת הספרים 'סלע מאיר' - ישבנו ברכבו של רותם, מול שער הכניסה לכנסת.

"[רן] שושי, אתה מתרגש?

[שחר] כן.

[רן] גם אני.

[שחר] לא כל יום פוגשים את ראש הממשלה.

[רן] איך זה להגיע פעם ראשונה לכנסת?

[שחר] וואלה, יפה פה.

[רן] מרשים, נכון?

[שחר] כן. הרבה כספי מיסים…

[רן] [צוחק] כן, זה בטוח…"

זה היה הבידוק הביטחוני השני שלנו מאז שהגענו למשכן הכנסת - וממש לא האחרון… וכמובן, לך תסביר למאבטחים שלא, אתה לא מחדשות ערוץ 12 או תאגיד השידור.

"[מאבטח] מאיזה ערוץ אתם?

[רן] אנחנו עצמאי. פודקאסטים. זה נקרא 'עושים היסטוריה,' זה רשת פודקאסטים.

[מאבטח] יש בתיק משהו?

[רן] כן, מחשב ומכשיר הקלטה ומיקרופונים."

המאבטח מהבידוק הבטחוני השלישי הכניס אותנו לתוך הכנסת. אבל לא עברנו שלושים מטרים…

"[מאבטח] ח'ברה, לאן אתם הולכים?

[רותם] לשכת ראש האופוזיציה. 2460.

[מאבטח] ח'ברה, שלום. לאן אתם צריכים?

[רותם] לשכת ראש האופוזיציה.

[מאבטח] אתם מוזמנים?

[רן] כן.

[מאבטח] בוא נבדוק את זה."

המאבטח בבידוק הרביעי העביר אותנו לעמדת הבידוק החמישית, שהעבירה אותנו למאבטחים בעמדת הבידוק השישית, שמסרו אותנו למאבטח בעמדה השביעית, שהקפיץ אותנו מעל השוער ו…שער!... טוב, לא באמת.

"[מאבטח] הם אומרים שהם לפה. עיתונאים.

[רותם] רותם, רן ושחר.

[מאבטח] ומה התפקיד?

[רן] פודקאסטים. מראיינים את ביבי."

ואז, סוף סוף, עמדנו בפני פתח חדרו של יושב ראש האופוזיציה. אבל לפני שנכנס פנימה, אני מניח שאתם סקרנים לדעת איך הגעתי לראיין את ראש הממשלה המיועד, ועוד בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני.

אז בואו נחזור שבועיים אחורנית.

--

"שלום, רן. זה רותם, מו"ל הוצאת סלע מאיר. אשמח לשוחח איתך כשיש לך זמן."

זו ההודעה שקיבלתי בראשית דצמבר, 2022. הוצאת סלע מאיר היא הוצאת ספרים המתמחה בספרי עיון, בעיקר בעלי השקפה שמרנית. ידעתי שסלע מאיר הוציאו לאור את האוטוביוגרפיות של רשימה מפוארת של מנהיגים והוגי דעות ימניים, ביניהם נפתלי בנט וג'ורדן פיטרסון, וכמובן שהייתי סקרן. "בשמחה," השבתי לרותם, "אני פנוי. מוזמן להתקשר."

בטלפון, רותם סיפר לי על הספר האחרון שהוציאה ההוצאה: 'ביבי: סיפור חיי', ספרו האוטוביוגרפי של בנימין נתניהו, ואז הפיל את הפצצה. "אנחנו עושים קמפיין יח"צ לספר החדש - רוצה לראיין את ביבי לעושים היסטוריה?'.

האמת, שלקח לי כמה שניות לעכל את ההצעה המפתיעה הזו. שיתופי פעולה סביב קמפיינים פרסומיים הם עניין מקובל, ובמקרים רבים מהווים הזדמנות נדירה לראיין אנשים שלא קל להשיג אותם אחרת - אבל…ביבי? בעושים היסטוריה?... הרי עושים היסטוריה היא לא תוכנית פוליטית, ואני באופן אישי משתדל להתרחק מפוליטיקה כמו מאש. אבל מצד שני - זו הזדמנות, כנראה חד-פעמית, לשבת לשיחה עם אחד האנשים המעניינים ביותר בציבוריות הישראלית, ואולי גם לעשות היסטוריה קטנה בדברי ימי הפודקאסטים בישראל. אז התשובה שלי הייתה - כן, בטח.

עוד באותו הערב רותם חזר אלי בוואטסאפ: 'יש אישור,' הוא כתב לי, 'בוא נסגור את הפרטים מחר בבוקר.'

הראיון נקבע לעוד ארבעה ימים, מה שאומר שלא היה לי הרבה זמן להתכונן. ביליתי את כל סוף השבוע בקריאה מזורזת של האוטוביוגרפיה עבת-הכרס וכתיבת השאלות, וניסיתי למצוא את הזווית המתאימה לראיון כזה במסגרת עושים היסטוריה. היה לי ברור שאין לי מה לדבר עם ביבי על פוליטיקה: אני לא עיתונאי בתחום (למעשה, אני לא עיתונאי כלל), וספק אם אצליח להוציא מנתניהו - שהוא מן הסתם אחד הפוליטיקאים הכי משופשפים ומנוסים בישראל - איזו אמירה ייחודית ומעניינת שאף עיתונאי אחר לא הצליח להוציא ממנו קודם. אז החלטתי לעשות משהו אחר: אתם יכולים לקרוא לזה - 'ההיסטוריה של בנימין נתניהו.' ראיון אישי ואינטימי, על האנשים והאירועים, בילדותו ועד שנות העשרים לחייו, שעיצבו את אישיותו של אחד האנשים המשפיעים ביותר על החיים שלי ושלכם בעשרים השנים האחרונות..

יום הראיון הגיע - אבל אז, ממש באותו הבוקר, רותם עדכן אותי שהראיון בוטל. האמת? לא הייתי ממש מופתע. תיארתי לעצמי שראיון לעושים היסטוריה זה לא בדיוק הדבר הכי חשוב לנתניהו בתקופה הנוכחית, ומכאן שגם כנראה הדבר הראשון שיעוף מהחלון אם לוח הזמנים שלו מתחיל להסתבך. רותם הבטיח לנסות ולתאם את הראיון מחדש, אבל ביני לביני הייתי משוכנע בשמונים אחוז, נאמר, שהראיון לא יתקיים כלל.

אבל אז, ביום רביעי האחרון, קצת אחרי שתיים עשרה בצהריים..

"היי, רן, מצטער על הפזצטה - אבל נפתח משהו בלו"ז. האם שעה חמש אחר הצהריים היום, בכנסת, אפשרי?"

חמש אחר הצהריים זה בעוד קצת יותר מארבע וחצי שעות: ממש לא הרבה זמן בשביל לאסוף ציוד ההקלטה ואת שחר, בני הארבע עשרה שרצה מאוד להצטרף להקלטה, ולעלות ברכבת לירושלים. אבל החברים במשרד נכנסו לפעילות קדחתנית והכינו את מכשיר ההקלטה, מונית ספיישל לקחה את שחר לרכבת - וכך מצאנו את עצמנו ממתינים בתוך רכבו של רותם לפני שער הכניסה לכנסת, מתפללים שהבדיקות הביטחוניות האינסופיות לא יגרמו לנו לאחר לראיון.

בזמן שחיכינו שהמאבטחים יאשרו לנו להכנס, שאלתי את רותם - שהוא כזכור, המוציא לאור של האוטוביוגרפיה של נתניהו -

"[רן] איך זה לעבוד עם ביבי על הספר?

[רותם] תראה, מה שאני אקח שהיה מאוד מאוד חריג ביחס לסופרים אחרים, הוא רצה לערוך אותו - שוב ושוב ושוב ושוב. עכשיו, יש דבר כזה פרפקציוניזם… זו פעם ראשונה שהייתי במבצע קומנדו ספרותי. אנחנו היינו בתוך שבוע בשלושה לילות לבנים, ובשניים מהמקרים הלכנו לישון שעתיים, קמנו בתשע והמשכנו לערוך. הוא פשוט בא והפך כל אבן עד הרגע האחרון. [...]

[רן] הוא כתב בעצמו את הספר, נכון? זה לא היה איזה סופר צללים או משהו?

[רותם] אז אני לא יודע אם זה נמצא פה בלשכה שאנחנו נלך אליה - אני ראיתי את זה ב'מצודה', בתל-אביב. יש לו מין ארגזים שקופים מלאים במסמכים. דפים, שעליהם הוא בעצם כתב בכתב יד.

[רן] אה, הוא כתב את הספר בכתב יד?

[רותם] הוא כותב הכל בכתב יד, ואחרי זה מקלידים את זה. ואז הוא מסמן על הדף המודפס עוד שינויים שהוא רוצה לעשות, וככה הוא עושה סבבי עריכה.

[רן] זה ספר של כמעט שש מאות עמודים. לכתוב אותו בכתב יד, זה…

[רותם] אני לא חושב שהוא עושה את זה אחרת. הוא…(לשומר) אהלן, שלום.

[מאבטח] לאן אתם מגיעים?

[רותם] אנחנו מגיעים ללשכת נתניהו.

[מאבטח] לטובת?

[רותם] ראיון…"

המאבטח שחזר אלינו קטע את המשך השיחה שלי ושל רותם, אבל אני כבר ידעתי מה תהיה השאלה הראשונה שלי לביבי כשנתיישב מול המיקרופונים. חצי שעה לאחר מכן, בול בשעה היעודה ואחרי שאנחנו וציוד ההקלטה נבדקנו שוב, ושוב ושוב - מצאנו את עצמנו בכניסה לחדר 2460 בכנסת: לשכת יושב ראש האופוזיציה.

"[רן] ניכנס?

[מאבטחת] כן.

[רן] אהלן.

[ביבי] מי זה כל החברים?...

[רן] נעים מאד.

[ביבי] אני משער שאתה רן.

[רן] נכון.

[ביבי] וזה הבן שלך.

[רן] שחר, הבן שלי.

[ביבי] מה אתה עושה, תלמיד?

[שחר] כן. אני באתי לפה, אתה יודע…לא כל יום פוגשים את ראש הממשלה."

אחרי לחיצות הידיים, מיהרתי להתארגן: ידעתי שיש לי שעה וחצי בלבד, וגם זה במקרה הטוב.

"[ביבי] איפה אתה רוצה שנשב?

[רן] אחד מול השני, בשולחן? אין תאורה, זה אודיו בלבד.

[ביבי] אז בוא הנה, נעשה את זה פה.

[רן] מצוין."

אבל למרות שכבר היינו מוכרחים להתחיל, הייתי חייב לשאול את ביבי לגבי מה שסיפר לי רותם על תהליך כתיבת האוטוביוגרפיה שלו. שאלה בתור, אתם יודעים - סופר לסופר.

"[רן] כתבת אותו ביד?

[ביבי] כן, בכתב יד. יש לי את כל החמישה ארגזים. כואב.

[רן] בתור מישהו שכותב למחייתו, זה כואב.

[ביבי] אבל זה יותר קצר ויותר מהר. אתה יודע למה?

[רן] למה?

[ביבי] כי אתה חס על עצמך, אז אתה עורך תוך כדי הכתיבה. מחשב אתה…

[רן] [צוחק] אין דרך אחורה בקלות…

[ביבי] יש, אבל אתה יודע, אתה כבר מחויב…"

וואלה. שש מאות עמודים בכתב יד. מרשים. הייתי שמח להחליף עם ביבי רשמים לגבי תהליך כתיבת הספר שלו - אבל השעה כבר הייתה מאוחרת, ובכניסה ללשכה כבר המתינו לו לא מעט אנשים אחרים שרצו פיסה מזמנו של ראש הממשלה המיועד. הגיע הזמן להתחיל.

חלק ב'